הפארק הלאומי אברגליידס, פלורידה

 

הפארק הלאומי אברגליידס משתרע על ה"שפיץ" הדרומי של מדינת פלורידה. אברגלייד זהו שטח ביצתי מישורי מוצף במים שגדל עליו עשב, וזהו אכן הנוף האופייני בפארק, כשמדי פעם יש שטחים גבוהים יותר מיוערים שנקראים "ערסלים" (hammock). כמות המים משתנה במהלך השנה לפי הגשמים, כשהקיץ גשום יותר ומביא לעליית מפלס המים, והחורף היא העונה היבשה ובה המים נמוכים יותר. החורף היא העונה הנעימה יותר לטייל בפארק, בה פחות חם ויש פחות סיכוי לגשם, אז החלטנו לנצל את העונה המתאימה ולצאת עם הקראוון לביקור קצר בפארק.

לפארק יש מספר איזורים עם כניסות נפרדות ללא חיבור ביניהם. טיילנו כבר באיזור הדרום מערבי של הפארק בהפלגה לעשרת אלפים האיים (ויום אחד אני גם אכתוב עליה בבלוג... יחד עם כל הטיולים שאני צריכה עוד להשלים), והפעם בחרנו באיזור הדרום מזרחי, אליו נכנסים לאחר העיר פלורידה סיטי שליד מיאמי.

אמנם הפארק לא ידידותי לכלבים (או ליתר דיוק בעלי החיים שחיים בו לא ממש הפנימו שכלבים הם חברים, לא אוכל), אבל החלטנו בכל זאת לקחת את נינה איתנו, כי טיול בלעדיה זה לא אותו הדבר. בחניון הקראוונים מותר להביא כלבים, והם יכולים גם לטייל בחניון. זה חניון ענק ולגמרי אפשר לקחת סביבו את הכלב לטיול רציני ואחר כך להשאיר אותו לנמנם בקראוון כשיוצאים לטייל.

בחרנו בחניון פלמינגו, בקצה הדרומי של הפארק על חוף הים, כי רק בו מצאנו אתרים עם חיבור לחשמל. חיבור למים וביוב אין וצריך להשתמש בנקודת המים וריקון הביוב המרכזית של החניון. 

החניון יפהפה, ירוק, מרווח מאד עם הרבה מקום בכל אתר.

הגענו אליו בסביבות 5 אחר הצהרים, וכבר כשעצרנו בנקודת המים והריקון כדי לרוקן את הביוב ולמלא מים לפני החניה, גילינו את החסרון הגדול של החניון, לפחות בשעה הזו: נחילי יתושים גדולים שהתנפלו עלינו ברגע שיצאנו מהרכב. כשהגענו לאתר שלנו, קודם כל הלכתי להחליף לבגדים ארוכים כולל סווצ'ר עם קפוצ'ון לפני שהתחלנו בתהליך החניה, ניתוק הרכב מהנגרר, איזון וחיבור הקראוון. 

כשסיימנו נשאר קצת זמן עד השקיעה, והחלטנו לטייל במסלול קרוב מאד לחניון, אקו לייק. מסלול של כחצי מייל מסביב לאגם קטן עם נקודות תצפית על האגם. התמרחתי היטב בתרסיס נגד יתושים המבוסס על צמחים דוחי יתושים, לבשתי שוב את הבגדים הארוכים ויצאנו לדרך. בוריס החליט להתמודד עם היתושים בבגדים קצרים.

לאחר מספר צעדים בוריס הכריז על תבוסה מוחלטת מול היתושים ורץ לרכב. אני ברכתי את עצמי על ההכנה עם התרסיס והבגדים הארוכים והמשכתי במסלול. טעות גדולה. בעצירה הראשונה שעשיתי לצלם התנפל עלי נחיל יתושים שלא התרגש בכלל לא מהתרסיס הצמחי ולא מהבגדים הארוכים, והתחיל לעקוץ אותי דרך הבגדים. כשהמשכתי ללכת הנחיל המשיך ללוות אותי ולעקוץ. את המשך הדרך עשיתי בהליכה מהירה תוך ניפנוף מתמיד והסרת היתושים מהבגדים. כשהגעתי לרכב הכנסתי איתי את היתושים שישבו עלי ואכלו בהנאה ובילינו זמן מה במחיאות כפיים סוערות בנסיון לחסל את כל המזמזמים המעצבנים שנכנסו איתי לרכב. בכל זאת הספקתי לצלם קצת את האגם היפה בין הנפנופים והעקיצות. שלא תגידו שאני לא מצלמת בתנאים קשים.

הספקנו להגיע לחנות של המרינה בפלמינגו ולרכוש תרסיס נגד יתושים עם deet, חומר כימי שלדבריהם מצליח להרחיק אותם, מהחומרים שאני בדרך כלל נמנעת מלהשתמש בהם, אבל במקרה הזה כדאי מאד שיהיה בהישג יד. את המשך הערב העברנו בקראוון הרחק מהישג ידם של היתושים, וכשנינה יצאה לפני השינה היא קיבלה מנה נדיבה של תרסיס לכלבים נגד יתושים ושאר מזיקים, שלמזלנו לקחנו איתנו למרות שהוא לא בשימוש מאז הקיץ.

למחרת בבוקר נסענו חזרה לכיוון הכניסה לפארק, למרכז המבקרים Royal Palm. ממנו יוצאים שני מסלולים קצרים.

התחלנו עם המסלול Aningha Trail, מסלול של 0.8 מייל על גשר עץ צף שמקיף אגם עם שלוחות לנקודות תצפית על האגם. זה המסלול הקצר הפופולרי ביותר בפארק ולא בכדי. האגם שהוא מקיף אותו יפהפה, מלא בצמחיה ירוקה ופרחי מים.

יש בו גם הרבה בעלי חיים, ציפורים וזוחלים. באחד מהם נתקלנו בתחילת המסלול.

נחש ארסי צעיר מסוג cottonmouth, מוקסין המים, שישב בשולי המסלול. קונוס אדום הוצב לידו כדי להזהיר מבקרים, וריינג'רית עמדה שם והזהירה אנשים שלא להתקרב, וסיפרה שדווקא משום שזהו נחש צעיר, אין לו שליטה על כמות הארס שהוא משחרר בהכשה והוא עוד יותר מסוכן.

ממש מתחת לנחש, מתחת לגשר, ישב גם תנין גדול. היה קשה לצלם אותו בלי להתקרב לנחש. 

נראה כאילו מישהו הציב אותם שם כדי להבהיר לאנשים על ההתחלה שיש בעלי חיים מסוכנים בפארק, ושלא סתם אוסרים להביא כלבים למסלול... אני בטח לא הצטערתי על זה שנינה לא שם עם הנחש הארסי והתנין.

המסלול היה עמוס, אבל לא נורא, לא עד כדי כך שלא היה נעים לטייל, אבל לפי הביקורות באולטרייל, בסופי שבוע או חגים, בימים יפים, בקושי אפשר לזוז מרוב אנשים ומשפחות עם ילדים.

בהמשך המסלול ראינו מספר ציפורי אנינגה, הציפור על שמה קרוי המסלול. האנינגה נקראת גם ציפור הנחש, משום שהיא שוחה במים כשכל הגוף שלה בתוך המים ורק הצוואר והראש בחוץ, כך שהיא נראית כמו נחש. מאחר והכנפיים שלה נרטבות לגמרי, היא צריכה לייבש אותן לפני שתוכל לעוף, כך שרואים אותן לעתים קרובות עומדות על ענף מעל המים ופורשות את הכנפיים כדי לייבש אותן. מאחר ועכשיו זוהי עונת הרבייה שלהם, יש להן כתם כתום מסביב לעיניים. תודה לטלילה שתיקנה אותי: הציפורים האלה הן קורמורנים ולא אנינגה, ציפור שדומה להן מאד וגם היא שוחה כשהיא שקועה במים עד הצוואר ומייבשת לאחר מכן את הנוצות שלה בשמש, אך המקור שלה מעט קצר יותר והכנפיים שלה שחורות לגמרי ולא משולבות בלבן.

ראינו גם אנפה לבנה גדולה בעשב.

לאחר שסיימנו את המסלול, עברנו למסלול הנוסף שמתחיל במרכז המבקרים הזה, גמבו לימבו. מסלול קצר של פחות מחצי מייל שעובר ב"ערסל", איזו מוגבה ויבש של הפארק שיכולים לגדול בו עצים. המסלול עובר בתוך יער סבוך ומוצל ומרגיש כמו עולם שונה לגמרי מהמסלול הקודם בביצה. העץ הדומיננטי במסלול הזה הוא הגמבו לימבו, עץ עם גזע אדמדם מתקלף.

לאחר שסיימנו את המסלול הזה עזבנו את מרכז המבקרים רויאל פאלם ונסענו לנקודה הבאה: מגדל התצפית פה היי אוקי Pah Hay Okee, ממנו נשקף ים העשב המאפיין את השמורה. בדרך למגדל ראינו עוד אנפות לבנות.

הנקודה הבאה היתה מסלול ערסל המהגוני, עוד שטח מוגבה ומיוער שהעץ הדומיננטי בו הוא עץ המהגוני. התמונה הבאה צולמה בדרך למסלול.

המסלול האחרון שלנו לפני החזרה לחניון היה האגם המערבי, מסלול קצר העובר דרך יער מנגרובים, עצים שחיים במים עם שורשים חשופים, ומגיע לאגם גדול, West Lake, עם מסלול שעובר מעל המים. 

שמחתי לסיים את היום מבלי שהייתי זקוקה לדוחה היתושים הכימיקלי עם ה deet - במהלך היום התרסיס הצמחי הספיק לגמרי לדחות את היתושים, ובפנים השתמשתי בקרם שהכנתי לבד משמן קוקוס ושמנים אתריים אורגנים. עדיין ממליצה להצטייד בדוחה יתושים חזק כשמגיעים לשמורה, ולבדוק בזהירות את המצב לפני שיוצאים לטייל.