הפארק הלאומי ילוסטון, וואיומינג, ארה"ב: היום השני - הקניון הגדול, המעיין הפריזמטי הגדול, אגם ילוסטון

 

את היום השני פתחנו במעבר בין חניון KOA שמחוץ לפארק ליד ווסט ילוסטון לחניון בתוך הפארק, חניון Fishing Bridge. החניון נמצא במיקום מצויין במרכז הפארק ואפשר לעשות ממנו טיולי כוכב לכל האטרקציות שבפארק.

בנסיעה אליו עברנו דרך מספר אטרקציות שרצינו לבקר בהן, ותכננו לעצור בהן ספונטנית אם נמצא בהן מקום חניה לרכב ולנגרר. 

בדיחה טובה. בשעת הבוקר המאוחרת בה נסענו בדרך הזו, כל מגרשי החניה של האטרקציות המרכזיות היו מלאים לחלוטין, והיה תור ארוך של מכוניות שחיכו שיתפנה מקום במגרשי החניה ויוכלו להכנס. כך שנסענו ישירות לחניון.

אחרי הפניה מהכביש הטבעתי התחתון צפונה, לאורך אגם ילוסטון, חיפשנו עצירת שרותים (אמנם גוררים שרותים צמודים, אבל עדיין צריך מקום לעצור כדי להגיע אליהם...) ונכנסנו למגרש חניה גדול. מסתבר שזהו מגרש החניה של אגן הגייזרים של הבוהן המערבית West Thumb Geyser Basin. ה"בוהן" היא מעין תוספת לאגם ילוסטון, והיא נוצרה בהתפרצות הגעשית קטנה שהיתה כאן לפני 160 אלף שנים. היה שפע מקום במגרש החניה, כולל מקומות שמוקדשים לרכבים שגוררים סירות או קראוונים. החניון גדול יחסית, ויש בו איזור פיקניק נעים. מאחר וכלבים יכולים לטייל בחניונים ובאיזורי פיקניק שצמודים אליהם, היה גם מקום לקחת את נינה לטיול. אני עשיתי גיחה לתחילת המסלול של אגן הגייזרים, שלשם נינה לא יכלה להכנס, וצפיתי בנוף מרשים של מעיינות חמים בצבע ירוק בהיר עם משקעים געשיים מסביבם וברקע אגם ילוסטון הגדול. 

למרות שלא תכננו לבקר שם ונכסנו במקרה, המקום לגמרי שווה ביקור, והוא הרבה יותר רגוע מאשר המקומות המפורסמים יותר בשעות העומס.

המשכנו בנסיעה לעבר החניון שלנו, בדרך עברנו על פני גשר הדייג Fishing Bridge שנתן למרכז את שמו. זהו המראה שנשקף מהגשר.

מלבד חניון קמפינג, יש שם גם כמה חנויות, תחנת דלק ומוסך לקראוונים. קראוונים בהחלט זקוקים למוסך לעתים קרובות. בזמן הנסיעה הם חשופים לרוחות חזקות מאד - זה כמו בית שעובר הוריקן באופן קבוע. יום שבו לא צריך לתקן שום דבר בקראוון, הוא יום מאד יוצא דופן.

החניון הוא ענק, מוקף בטבע, האתרים מרווחים ויש אפשרות לחיבורים מלאים. אחד החניונים השווים ביותר שהיינו בהם. הגודל שלו איפשר לקחת את נינה לטיול ארוך ומספק. אחרי שנינה לקחה את בוריס לסיור כדי להכיר את השטח ולקבל את כל המידע הדרוש לה, היא נשארה לשמור על הקראוון, ואנחנו יצאנו לבקר באתרים של הפארק.

בדרך נתקלנו באחד מבעלי החיים הפופולאריים והנפוצים שבפארק - הביזונים הענקיים.

היעד הראשון שלנו הוא Artist Point - נקודת תצפית על הקניון הגדול של ילוסטון והמפל התחתון של נהר הילוסטון. הקניון הגדול, שעומקו מגיע ל 275 מטרים ורוחבו מגיע ל 800 מטרים, נוצר בתהליך של סחיפה על ידי נהר הילוסטון העובר בו. הסלעים נוצרו בהתפרצויות געשיות, ופעילות גיאותרמית באיזור גרמה למעבר של מי מעיינות חמים דרך הסלעים, ושינוי המבנה הכימי שלהם, שהפך אותם לפחות חזקים ונוחים יותר לסחיפה על ידי המים. צורת הקניון היא צורת V, מחודד עד לתחתית, האופיינית לעמק שעוצב על ידי מים זורמים, ולא על ידי מעבר קרחונים (עמק שכזה יהיה בעל צורת U, עם תחתית שטוחה יותר). צבעם האדום-צהוב של קירות הקניון, שנוצר על ידי חימצון מרכיב הברזל בסלעים המותמרים, נתן לנהר, לקניון, ולכל הפארק, את שמו.

אילו זמננו היה בידינו, היינו צועדים בשביל שעובר לאורך הנהר, עם תצפיות על הנהר והמפלים לאורך הדרך, עד שהיינו מגיעים לנקודת הנוף בקצה. אך מאחר וזמננו היה מוגבל והיינו צריכים לחזור לנינה השומרת על הקראוון, נסענו עד סוף הכביש, וצעדנו בשביל הקטן המוביל לנקודת התצפית.

מנקודת התצפית נשקף מראה מרהיב, של הנהר, הקניון העמוק עם הקירות האדומים-צהובים, והמפל התחתון הגועש ברקע. זהו אחד מהמראות האייקוניים של פארק ילוסטון.

ציור של הנוף המרהיב שהתבצע מנקודת התצפית הזו על ידי תומס מורן בשנת 1872 עזר לשכנע את הנשיא דאז, יוליסס ס. גרנט, להכריז על האיזור כפארק הלאומי הראשון בארה"ב ולהגן עליו מיוזמות בניה. ניתן לראות את הציור בקישור הבא:

https://g.co/arts/DxxnW4HgngBe8YRS9

גם מהצד השני נשקף נוף מרהיב ורואים בו היטב את גווני הצהוב והאדום של קירות הקניון.

מכאן המשכנו ליעד הבא שלנו - Grand Prismatic Spring Overlook. זוהי הבריכה החמה הגדולה ביותר בארה"ב והשלישית בגודלה בעולם, בקוטר של 110 מטרים. היא קיבלה את שמה מהצבעים הייחודיים שלה, אדום, כתום, צהוב, ירוק וכחול, שהם הצבעים שמופיעים כשהאור נשבר במנסרה (פריזמה). ניתן להגיע לבריכה עצמה במסלול שמגיע אליה, כך כדי להתרשם מהגודל שלה במבט פנורמי, בחרנו ללכת בשביל שמוביל לנקודת תצפית עליה מלמעלה. השביל נקרא Faily Falls Trail ולאחר כחצי מייל יש הסתעפות ממנו שמאלה לנקודת התצפית.

המראות הייחודיים מתחילים כבר כשיוצאים ממגרש החניה, עם בריכה חמה ליד נהר שחוצים אותו וממשיכים ללכת זמן מה לאורכו.

המסלול הזה פופולרי מאד וצעדנו עם המוני האנשים לעבר הפיצול בשביל. לאחר הפיצול השביל מטפס למעלה עד שהוא מגיע למרפסת תצפית, ממנה נשקף מראה פנורמי של הבריכה, עם המשקעים הצבעוניים סביבה, האדים העולים ממנה שצבועים גם הם בצבעי הקשת, והמוני האנשים שצועדים במסלול אליה ולידה.

לאחר שסיימנו להתרשם, לצלם ולהצטלם, התחלנו את הדרך חזרה. זכרתי מהמפה בתחילת המסלול שאם ממשיכים במסלול הצדדי הקטן שמוביל לנקודת התצפית, חוזרים לשביל הראשי, אז המשכנו ללכת בו. נראה שרוב האנשים פשוט חזרו על עקבותיהם, כך שפתאום היה שקט ומעט מאד אנשים. הרבה יותר נחמד. ראינו גם סנאי חמוד יושב על העץ ומכרסם בלוטים.

השביל הקטן אכן התלכד עם השביל הראשי, ויכולנו להנות מקצת שקט ושלווה, עד שחזרנו להסתעפות הראשונה והצטרפנו להמונים שהלכו בחזרה לחניה.

התחנה הבאה שלנו היתה גיחה לאולד פיית'פול, הקשיש הנאמן, הגייזר המפורסם של הפארק שניתן לחזות מראש בדיוק די גדול את ההתפרצויות שלו. לא היתה צפויה התפרצות בקרוב, אז רק הצטלמנו איתו, וצילמנו את האדים היוצאים ממנו, לפני שחזרנו לחניון ולנינה.

לאחר ארוחת הערב נסענו, ביחד עם נינה הפעם (נינה: באמת תודה שלמקום אחד לקחתם אותי!), לנקודת תצפית על האגם לצפות בשקיעה. מאחר ונשארנו צמוד למגרש החניה, לא היתה בעיה לקחת את נינה איתנו. נקודת התצפית היא על גבעה בשם Lake Butte. בביקור הקודם שלנו בפארק, לפני שנים, ראינו דב בדרך למעלה. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי דב בטבע, והתמונות שצילמתי אז, עם מצלמת ה DSLR הראשונה שלי שרק קניתי כמה ימים לפני כן ועוד לא ידעתי בכלל לתפעל אותה, הן תמונות הדב הכי אהובות עלי שצילמתי. מאד קיוויתי ששוב ישחק לנו המזל, אבל הדוב איכזב ולא עמד שם וחיכה לנו. לא יפה מצידו. זו התמונה שצילמתי לפני שנים רבות.

הגענו לנקודת הנוף שמשקיפה על האגם הענק. הרבה מהעצים היו חרוכים משריפה גדולה שהיתה שם ב 2003. צפינו בשקיעה היפה על האגם, שהיתה הגראנד פינלה של הביקור הזה בילוסטון.