בארץ האיימיש: לנקסטר, פנסילבניה

 קהילת האיימיש היא קהילה דתית נוצרית אשר שומרת על אורח חיים חקלאי, מסורתי וצנוע וחיה בקהילות סגורות עם מינימום התערבות מצד הממשלה. מוצא הקהילה מגרמניה ושוויץ. הם התפצלו מהמנוניטים, נוצרים המאמינים בטבילה שניה, בבגרות, מתוך מודעות ובחירה, כטבילה הקובעת, לעומת הטבילה בינקות. גם האיימיש מאמינים בכך, והכניסה הרשמית לקהילה היא לאחר הטבילה השניה בבגרות. הקהילה סבלה רדיפות ואפליה במקום מוצאם באירופה, לכן רבים מהם עברו לארה"ב לאיזור לנקסטר והקימו שם קהילה. כיום יש קהילות במקומות נוספים בארה"ב, קנדה ודרום אמריקה. הקהילה בלנקסטר נשארה אחת הקהילות הגדולות.

קהילת האיימיש פרצה לתודעה הבינלאומית עם הסרט הנפלא "העד" מ 1985, עם האריסון פורד וקלי מקגיליס. שם שמעתי על הקהילה לראשונה. אך מסתבר שכבר בשנות ה 50 של המאה ה 20 היה מחזמר בבורדווי על הקהילה, והוא גרם לעניין רב ולתיירות שהגיעה ללמוד על הקהילה המיוחדת הזו. אז נפתח "החווה והבית של האיימיש" Amish Farm and House, שבו פתחנו את ביקורנו במחוז האיימיש. השטח היה בעבר חוות איימיש. הוא נקנה על ידי יזם מקומי שהחליט להשתמש בו כדי לאפשר למבקרים ללמוד על הקהילה, ולראות בית איימיש וחוות איימיש אמיתיים, שנשארו כפי שהיו אז, וגם בית ספר איימיש של חדר אחד ששוחזר שם, תוך שמירה על הפרטיות של השכנים האיימישים שלו, שלא מעוניינים להחשף לתיירים, או בכלל ל"אנגלים", כפי שהם מכנים כל אחד שאינו בן קהילת האיימיש.

הביקור שלנו במחוז היה ביום ראשון, יום מנוחה של האיימיש שבו כל העסקים שלהם סגורים, ולכן היה זה ייתרון גדול מבחינתנו שהחווה מופעלת על ידי אנשים שאינם מבני הקהילה, ועדיין עובדת ביום ראשון. בנוסף, ניתן לבקר בחווה ולעשות את הסיור עם כלבים. נינה היתה סקרנית מאד ללמוד על האיימיש ושמחה על האפשרות להצטרף לסיור.

כשהגענו לחווה נאמר לנו שהסיור הנוכחי רק התחיל לפני כמה דקות, ונצטרך לחכות 45 דקות לסיור הבא. אני כבר התחלתי לחשוב איך להעביר את הזמן עד הסיור הבא, אבל בוריס מיד שאל: אפשר להצטרף לסיור הנוכחי? בטח, אמרו לנו, הפסדתם רק כמה דקות. כמה טוב שבוריס לא מהסס לחשוב מחוץ לקופסה. הצטרפנו לסיור, המדריכה המקסימה נתנה לנו תקציר של מה שהיא סיפרה עד עכשיו, ושלושתנו הקשבנו בעניין רב כשהמדריכה סיפרה על אורח חיי הקהילה, הציגה את הבית האופייני לבית איימיש, וסיפרה גם על האינטרקציה שלה עם שכניה האיימישים. היא עצמה מנוניטית. למרות שהאיימישים מכנים את כל מי שאינו בן קהילת האיימיש "אנגלי", הם נוטים יותר לקבל שרותים מהמנוניטים, כך שהיא עבדה איתם הרבה. למשל, היא סיפרה שהיא המציאה את "אובר" שנים לפני שהיה אובר - היא עבדה בלהסיע את בני האיימיש. אמנם להם מותר לנהוג רק בכרכרה עם סוס, אבל מסתבר שהם יכולים לנסוע במכונית שמישהו אחר נוהג בה. זה אופייני לקהילת האיימיש המקומית, שמאד השתנתה בעקבות החשיפה הגדולה לתיירים שמגיעים למקום ללמוד עליהם. לא רק שרבים מהם גילו שמשתלם יותר להכין ריבה ולמכור אותה בחנות לתיירים מאשר לגדל גידולים חקלאיים, הם גילו יצירתיות וגמישות כדי להנות מהחיים המודרניים. בכך הם הזכירו לי מאד את הפתרונות היצירתיים שביהדות המודרנית כדי לשמור על רוח המצוות מבלי לוותר על הקידמה, כמו מעלית שבת למשל. אם בעבר הבתים של בני האיימיש היו מצויידים רק בכלים ומכשירים שאינם מופעלים על ידי חשמל, היום יש להם את כל מוצרי החשמל כמו בכל בית רגיל - רק שהם מופעלים על ידי סוללות, שטוענים אותן מחוץ לבית. כל עוד הבית לא מחובר לרשת החשמל, זה בסדר מבחינתם. 

הסיור עבר על חדרי הבית השונים, ביניהם המטבח הגדול והמרווח המהווה את מרכז הבית. חדרי הילדים למעלה בכוונה אינם מחוממים, כדי שהילדים לא יסתגרו בחדריהם וירדו למטה לחלל המשותף. יופי של טריק! ראינו גם את חדרי השינה, עם הבגדים הייחודיים שהם נוהגים ללבוש. הנשים לובשות בגדים ללא כפתורים, משום שהכפתורים נחשבים קישוט לא צנוע. 

שמענו גם על מנהגי החיזור שלהם, שמתקיימים בתקופת ה"רומשפרינגה" - התקופה שבמהלכה הם אינם מחוייבים לכללי הקהילה, ויש להם אפשרות להתנסות בחיים המודרנים, ובסופה הם צריכים להחליט האם לעבור את הטבילה השניה ולהתחייב לכללי הקהילה, או לצאת מהקהילה. הם בדרך כלל מתייחסים בסובלנות למי שבוחרים לצאת מהקהילה לפני הטבילה השניה, אבל יציאה מהקהילה אחרי הטבילה השניה מהווה חטא חמור ועילה לנתק מהקהילה והמשפחה. אם נחזור למנהגי החיזור, הרי שהרווחנו בכך שהגענו ביום ראשון - משום שזהו יום ה"דייטים" שלהם. כשנסתובב בין עיירות האיימיש, נוכל לזהות זוג לא נשוי בדייט, משום שהגבר יהיה ללא זקן - הם מגדלים זקנים רק אחרי הנישואין.

לאחר סוף הסיור המרתק, הסתובבנו בחווה. בעבר היא השתרעה על שטח הרבה יותר גדול, אולם היום את רוב השטח תופס מרכז מסחרי עם חנות טרגט ענקית. לגמרי ההיפך מרוח החסכנות של הקהילה, שאומרת "אם אני לא צריך את זה, אני לא קונה את זה". נשארו כ 15 אייקרים של חווה ירוקה ונעימה, עם נחל שעובר בתוכה, גשר מקורה, ומכלאות של בעלי חיים. שמחתי לראות את השלטים שמבטיחים שבעלי החיים יוכלו להמשיך לחיות שם בנחת ללא חשש לעלות באיזשהו שלב על השולחן כמאכל. עשינו הליכה נעימה עם נינה, שהתנהגה למופת ובסבלנות לאורך כל הסיור ורק ממש לקראת הסוף שחררה כמה יבבות שהודיעו שהגיע הזמן לצאת איתה החוצה, והלכנו מסביב לחווה בשביל חצץ. 

לאחר מכן יצאנו לסיור בין כמה עיירות איימיש באיזור, עם שמות מקוריים כמו "Bird in Hand" (ציפור ביד) ו Intercourse (ברשותכם לא אכתוב את התרגום...). עברנו בין בתים מטופחים, חלקם עם מכוניות בחניה, כך שכנראה אלה לא בתי איימיש, ואחרים ללא מכוניות ועם סוסים בחצר האחורית. ראינו מדי פעם כרכרות רתומות לסוסים נוסעות בכביש, וזיהינו את הזוגות שבדייט עם הגברים חסרי הזקן. כמובן ששמרנו על הפרטיות שלהם, לא צילמנו ולא התקרבנו יותר מדי. בימות השבוע אפשר לעצור בחנויות של בני האיימיש שמוכרים את תוצרתם, אך כמובן שהחנויות היו סגורות ביום ראשון. 

נינה החליטה במהלך הסיבוב שהיא צריכה לנבוח על כל סוס שהיא רואה. זו בעיה קלה במחוז האיימיש כשאנשים נוסעים בכירכרות עם סוסים ומחזיקים סוסים בחצר. היו הרבה נביחות בנסיעה הזו.

עם כל הכבוד והעניין הרב שיש ללימוד על תרבויות אחרות, לא ויתרנו על הטיול בטבע, וסיימנו את היום במסלול הליכה בפארק Lancaster County Park, פארק גדול באמצע העיר שנותן לגמרי תחושה של טבע, ואפשר לשכוח שנמצאים בתוך העיר. הלכנו במסלול Kiwanis Loop on Mill Creek, מסלול מעגלי קל של כ 2 מייל שעוקב אחרי פיתול של הנהר, כך שכל הזמן הולכים ליד המים. בדרך מגיעים לגשר מקורה. המסלול כמעט מישורי רוב הזמן, חוץ מהטיפוס לגשר המקורה, והירידה לגדת הנחל בהתחלה, והטיפוס חזרה מגדת הנחל בסוף. ההליכה מאד יפה, בין עצים ירוקים שצומחים על גדות הנהר. 

לסיום היום, בדרך חזרה למלון, נהננו מעוד שקיעה יפה.