הדרך מפארק אקדיה במיין ללנקסטר בפנסילבניה

 סיימנו את טיול השלכת בניו אינגלנד, והתחלנו את הדרך דרומה. קשה להאמין שכבר נגמר - זה היה טיול שחלמנו לעשות כבר שנים, והוא הגשים את כל הציפיות ועוד הרבה יותר. ועכשיו, להרפתקאות החדשות דרומה לאורך החוף המזרחי של ארה"ב.

התחנה הראשונה שלנו היתה פורטלנד של מיין. בדרך עצרנו למסלול Mount Battie via Carriage Road ליד העיר קמדן במיין. זהו מסלול בדרגת קושי קלה (לפי אולטריילס, קלה עד בינונית לפי הקרטריונים שלי) בן 2.4 מייל (אבל אני לא יכולה להגיד מה אורכו באמת... כפי שיתברר בהמשך) שמטפס במתינות להר בייטי לתצפית על האיזור.

המסלול מתחיל בשביל רחב עם אבנים שמכוסות בעלי שלכת. לאחר שפונים ימינה ומתפצלים ממסלול אחר המסלול מתחיל לטפס בין סלעים ושורשי עצים. הטיפוס לא קשה במיוחד רוב הזמן. לאחר שעוברים את הכביש שמטפס לראש ההר (גם זו אפשרות אם רוצים להנות מהנוף מבלי הטיפוס), השביל ממשיך עוד דרך קצרה ואז מגיע לצומת T. אין שלטים ונעזרנו במפה של אולטרייל שהורדתי מראש לטלפון כדי לראות שאנחנו צריכים לפנות ימינה. חצינו שוב את הכביש ואחרי טיפוס קצר הגענו לנקודת תצפית יפה אחת לעמקים מכוסים בעצים בצבעי שלכת, העיירה קמדן והמפרצים שלידה, עם בתים יפים בין העצים. הליכה קצרה הובילה לחניון שאליו מגיע הכביש, עם תצפית טובה יותר, שלטים עם הסברים על מה רואים, שרותים ומגדל קטן שניתן לטפס עליו למרפסת תצפית. מקום יפה מאד ובהחלט שווה. עד כאן הלכנו כ 1.4 מייל.

התחלנו לרדת למטה, חצינו את הכביש בפעם הראשונה, והלכנו. והלכנו, והלכנו... וכשבדקתי במפה, גיליתי שפיספסנו את הפניה שמאלה למסלול שלנו, והלכנו די הרבה מעבר לנקודה הזו. הלטנו לחזור חזרה לאורך הכביש, כדי להמנע מהטיפוס שוב בין שורשי העצים והסלעים. ההליכה על הכביש לא נוחה במיוחד כי אין בו בכלל שוליים. בסופו של דבר הגענו לפניה למסלול שלנו וירדנו חזרה לרכב. בסך הכל הלכנו כ 3.5 מייל - בכל זאת הרווחנו הליכה יפה.

למחרת התחלנו את הנסיעה לכיוון לנקסטר בפנסילבניה, ארץ האיימיש. בוריס תכנן לנו מסלול נהדר שמדלג על הג'ונגל האורבני של הערים הגדולות ועובר דרך שטחים ירוקים והרבה טבע, כמו שאנחנו אוהבים. היום נסענו עד עיר שנקראת דנבורי בקונטיקט. זו היתה נסיעה ארוכה למדי, מעל 4 שעות. לבוריס היתה פגישת עבודה בערב והיינו צריכים להגיע ולהתארגן לפני כן, כך שלא נותר הרבה זמן לעשות את טיול הטבע שלנו באמצע הדרך. בחרתי מסלול קצר למדי, שנראה קרוב מאד לכביש הראשי ככה שלא נצטרך לנסוע רחוק כדי להגיע אליו: Westborough Reservoir Loop מסלול קל של 2 מייל שמקיף מאגר מים קטן. כשנסענו לשם הסתבר שלמרות שהוא צמוד לכביש הראשי, צריך לעשות סיבוב די גדול כדי להגיע אליו. וכשהתחלנו ללכת, ראינו שבכל זאת מרגישים שהוא צמוד לכביש הראשי - בחלק גדול מהמסלול שצמוד לכביש מספר 90, היה רעש מתמיד מהכביש. עדיין זה היה מסלול נעים ויפה, עם עצים בצבעי שלכת שיצרו השתקפויות יפות במאגר המים ובתים יפים מסביב. 

למחרת, כדי להמשיך לנסוע בדרכי טבע יפות, נסענו תחילה מדנבורי לניוברג במדינת ניו יורק, ומשם המשכנו ללנקסטר דרך כביש 84 ואז 209, כך שעברנו דרך יערות ופארקים כל הדרך. החלק הכי יפה עבר דרך הפארק Delaware Water Gap National Recreation Area. לא תכננו לעצור ולעשות הליכה באותו יום, אבל השלטים שמכוונים למסלולי הליכה, מפלים ואגמים בכל פניה "שברו" אותנו ופנינו לאחד המפלים, מתוך כוונה להתייעץ עם הריינג'רים במרכז המבקרים האם יש משם מסלול קצר שנוכל להספיק לעשות. הריינג'ר שפגשנו היה מאד נחמד, אבל הוא הודיע לנו שהמסלול למפל שיוצא ממרכז המבקרים לא מיועד לכלבים. בוריס ניסה את ה"אבל אין לנו כלב" כשהוא מחזיק ברצועה את נינה. זה שיעשע את הריינג'ר (שטען שרק בזכות המסכה הוא מצליח לשמור על פוקר פייס), אבל לא עזר לנו לעשות את המסלול. הריינג'ר אמר שהוא מתרשם מאד מנינה, שמקפידה להיות קשורה ברצועה, ומכבדת את ההנחיות במסלולים שלא מיועדים לכלבים ולא מתעקשת לעשות אותם, והוא מעניק לה את התג של Bark Ranger, שאפשר לשים על הרצועה. נינה התרגשה ושמחה מאד, ושכחה מהטיול שהובטח לה לשווא.

כשהתקרבנו ללנקסטר יכולנו להתנחם בשקיעה יפהפיה שיכולנו לצלם מהרכב בזמן נסיעה (כלומר אני צילמתי, כשבוריס נוהג, לא לדאוג, נינה שומרת על כללי הבטיחות בנהיגה מעמדת הפיקוד שלה).