את היום השני בפארק התחלנו בהקפה של אגם ג'ורדן Jordan Pond. זהו אחד האיזורים הפופולאריים ביותר בפארק. הביקורות הציעו להגיע מוקדם מאד בבוקר, או מאוחר אחר הצהרים ממש באור אחרון, אחרת לא תהיה חניה. שתי האפשרויות לא התאימו לנו. בוריס הרגיע - יהיה בסדר, נמצא חניה, נעשה את המסלול, לא צריך להלחץ.
התעוררנו לבוקר מעונן, אבל עם הבטחה למזג אוויר בהיר מאוחר יותר. עשינו את כל סידורי הבוקר בנחת והגענו לאגם בסביבות 10 בבוקר. ניתן להתחיל את המסלול במספר נקודות סביב לאגם. בחרנו להתחיל ב Jordan House. נכנסנו אחרי מכונית אחרת, שחלפה על פני פניה למגרש חניה אחד והמשיכה למגרש חניה קרוב יותר לאגם. בוריס הפעיל את הפונקציה היוריסטית שלו למציאת מקום החניה האופטימלי ומיד פנה ימינה למגרש החניה שלידינו. מצאנו שם חניה בקלות.
שביל מיוער הוביל אותנו לתחילת המסלול. לפי אולטרייל, זהו מסלול של 3.1 מייל בדרגת קושי בינונית. לכן ציפינו להליכה מאומצת של כ 4 מייל עם טיפוסים קשים. עשינו את ההליכה בכיוון השעון, כלומר פנינו שמאלה כשהגענו לאגם, כי ההליכה בצדו המערבי של האגם, שאותה עשינו קודם, מעט קשה יותר, על גשרי עץ וסלעים, ורצינו לעשות אותה קודם, ולסיים עם שביל העפר המישורי שבצידו המזרחי של האגם.
ההליכה היתה אמנם על גשרי עץ אבל מישורית וקלה. מדי פעם יש "משטח עקיפה" על גשרי העץ שמאפשר למטיילים בכיוונים הפוכים לחלוף אחד על פני השני. ניתן גם לנצל אותם לעצירת צילום מבלי להפריע למטיילים האחרים. למרות מזג האוויר הסגרירי המראה של צבעי השלכת מסביב לאגם היה מרהיב ביותר.
כשהתקרבנו לקצה הצד המערבי של האגם עברנו ללכת על הסלעים הורודים האופיייניים לפארק. הליכה מעט יותר אתגרית מאשר על גשרי העץ, אך עדיין לא קשה כלל. הלכנו והתקרבנו לשתי הגבעות בצידו הצפון מזרחי של האגם, "הבועות" The Bubbles, שמסלול שמסתעף מהמסלול שלנו מטפס עליהם. שקלנו לעשות את הטיפוס, אך בלילה ירד גשם, והביקורות אמרו שהמסלול חלקלק כשהוא רטוב, והוא מאד תלול לקראת הסוף, אז החלטנו לוותר. הסתפקתי בלצלם אותם עם העצים בצבעי השלכת המכסים את חלקם התחתון.
בינתיים מזג האוויר התבהר כמובטח, השמש יצאה והבעירה באש את צבעי השלכת, השמים הפכו כחולים ואפילו היו השתקפויות יפות בחלקים היותר שקטים של האגם.
התחלנו ללכת בצידו המזרחי של האגם, במסלול עפר מישורי וקל כמובטח. צעדנו בתוך העצים בצבעי שלכת שראינו לפני כן כשהלכנו בצד השני.
הגענו תוך קצת יותר מ 3 מייל, כמובטח, חזרה לרכב. הפעם אולטרייל פיספס לכיוון השני - לא ראינו כל הצדקה לסיווג המסלול בדרגת קושי בינונית, זהו בהחלט מסלול קל, למרות הקטע הקצר של הליכה על סלעים. וגם אורך המסלול מדוייק למדי.
בילינו במסלול הרבה פחות זמן ממה שציפינו. חשבנו שנגיע למגדלור בבאס הרבור לראות את השקיעה, והיה רק אמצע היום. החלטנו בכל זאת לנסוע לשם - מזג האוויר בהיר ויפה, ולא דוחים תוכניות במזג אוויר כזה.
עברנו בדרך בגן האזליאות, גן יפני, וחשבנו לעשות שם סיבוב קטן, אבל אי אפשר לטייל שם עם כלבים, אז המשכנו בדרך למגדלור.
בחניה של המגדלור היה עומס גדול, והמתנו בתור מספר דקות עד שהתפנה מקום ויכולנו להחנות. מהחניה ניתן לרדת ימינה במסלול קל וקצר למגדלור עצמו, שהיה סגור. מהצד השני של החניה ניתן לרדת שמאלה במסלול עם מדרגות רבות ותלולות לחוף הים הסלעי, לתצפית על המגדלור מהצד השני ולנוף לים.
בדרך חזרה עצרנו בחוף שנראה נחמד מאד, חוף חולי רחב עם להקות גדולות של שחפים ששמו Seal Harbor Beach לעצירה אחרונה, לפני שניפרד לשלום מהפארק היפה הזה.
Comments
Post a Comment