פארק המדינה קאסטר בדקוטה הדרומית

 

בילינו בפארק המדינה קאסטר יום שלם והיינו יכולים לחזור לעוד יום אחד לפחות. זהו אחד הפארקים היפים והמגוונים ביותר שהייתי בהם ולא כדאי להחמיץ את הביקור בו.

האטרקציה העיקרית של הפארק היא עדר ביזונים גדול המסתובב בשטחו. ביום לפני שביקרנו בו היה ארוע שנתי של "איסוף הביזונים", בו בוקרים ובוקרות מכנסים את הביזונים למכלאות לצורך ביקורת ובדיקה שנתית. זהו פסטיבל שלם שמושך מבקרים מכל רחבי ארה"ב. אנחנו העדפנו לראות את הביזונים בנחת רועים ומסתובבים באיזור המחיה הטבעי שלהם בלי בוקרים רכובים על סוסים שמריצים אותם, לכן הסתדר לנו מצויין לא להיות בפארק ביום הזה, אבל לא היה לי ברור מדי משחררים אותם חזרה לשטח והאם בכלל נוכל לראות את הביזונים אם נגיע יום אחרי. העצה שקיבלתי היא להגיע למרכז המבקרים ולשאול היכן הביזונים נמצאים באותו יום, וזו היתה עצה מצויינת.

הגענו לפארק דרך כביש 16a, הנקרא בקטע הזה Iron Mountain Road. זו לא הדרך הקצרה ביותר להגיע לפארק ולכן מכשיר הניווט לא יכוון דרך שם. יש לכוון לעיירה Keystone, ליד הר רשמור, ומשם לפנות לעבר הכביש הזה ולהמשיך לכוון הפארק.

זהו כביש מפותל מאד הכולל גשרי עץ ציוריים ומנהרות צרות בסלע. מהמנהרה השניה, אם עוצרים אחריה (יש מקום לעצור) ומסתכלים אחורה דרכה, רואים את הר רשמור עם פסלי הנשיאים. נחמד.

במנהרה הבאה, כשמסתכלים דרכה בכוון הנסיעה, רואים שוב - את הר רשמור עם פסלי הנשיאים.

לאחר מכן יש מספר נקודות עצירה לצפיה בנוף. רואים משם את הנוף המרשים של הגבעות השחורות, הגבעות הסלעיות עם יערות האורנים, ואת.... הר רשמור עם פסלי הנשיאים המביטים עליך בחומרה. זה כבר מתחיל להרגיש כמו האח הגדול.

במרכז המבקרים קיבלנו מידע לגבי המיקום של עדר הביזונים באותו היום. הוא היה בהמשך הדרך המהווה את ה Wildlife Loop Road. טוב שעצרנו, כי שאלנו גם על מסלול שהתכוונו לעשות, Prairie Trail, ונאמר לנו שלא רק שהביזונים באיזור וזה יכול להיות מסוכן להסתובב שם ברגל, יש שם גם קיסוס רעיל (פויזון אייבי). כמובן שוויתרנו על המסלול הזה.

המשכנו בנסיעה בלופ חיות הבר, והוא לא איכזב. ראשית ראינו איילים לצידי הדרך. לאחר מכן הגענו לעדר הביזונים, העדר לא היה קרוב מאד לכביש, והיתה גדר שהפרידה בינו לבין המשטח ממנו אפשר היה לצפות בו, אז היה בטוח לצאת מהרכב ולצלם. כשהמשכנו בדרכנו ראינו עוד איילים וגם את חמורי הבר החמודים, שחלקם הסתובבו בכביש בין המכוניות ודחפו את אפם דרך החלון בחיפוש אחרי אוכל טעים.

לאחר שסיימנו את הלופ עשינו הליכה קטנה בשם Heddy Draw, באורך של 0.8 מייל בסך הכל שעוברת בין מספר נקודות נוף יפות. היה חם מאד ולמרות שההליכה היתה קצרה וקלה היא היתה מתישה מאד. היתה שמש חזקה וחלק גדול מהמסלול לא בצל. לטעמי למרות שהנוף היה יפה אפשר לוותר אם מזג האוויר לא אידאלי.

התלבטנו אם לסיים את היום ולחזור למלון, משום שכל בעלי החיים שראינו בלופ סיפקו אותנו לחלוטין, אבל קראתי דברים טובים על הדרך הנופית Needles Highway ואגם סילוואן שבסופה, והחלטנו בכל זאת להמשיך לפי התוכנית. איזה מזל שעשינו את זה! הדרך יפהפיה ומרשימה מאד, ועוברת בין סלעי ענק צרים ומאונכים, כמו מחטים, שנותנים לה את שמה. הדרך צרה ומפותלת ולפעמים אין מספיק מקום לכולם במקומות החניה ליד נקודות נוף מרשימות במיוחד, וכמו כן צריך להכנס ולצאת בין אנשים שיוצאים מהרכב לכביש כדי לצלם. באופן מרשים, כולם היו אדיבים בצורה יוצאת מן הכלל, המתינו בסבלנות גם כשמכוניות התעכבו וכשאנשים עברו הלוך ושוב בכביש כדי למצוא נקודת צילום טובה. כשהמתנתי מול מנהרה כדי לתפוס אותה ללא מכוניות, מסתבר שחסמתי מכונית חונה שניסתה לצאת. אשה יצאה מהרכב וביקשה ממני בנימוס לזוז כדי שהם יוכלו לצאת. אני יכולה רק לדמיין את הצפירות והקללות שהייתי מקבלת בסיטואציה דומה בארץ... תמונה של המנהרה אין לי בסופו של דבר, כי בגלל העומס כל הזמן היו שם מכוניות שעברו הלוך ושוב (אני הייתי מפחדת לעבור שם עם כל דבר רחב יותר מקורקינט, אבל היו שם אפילו וואנים שהצליחו לעבור), אבל כן יצאתי משם עם הרבה תמונות של הסלעים המרשימים שמסביב.

 לבסוף הגענו לאגם סילוואן, והמראה היה עוצר נשימה. מים כחולים מכחול מוקפים בצמחיה ירוקה וסלעי המחטים הנישאים. התלבטנו בין לעשות הליכה שמקיפה את האגם, או לטבול במים להתקרר מהחום של היום. הלכנו קודם כל לבדוק את המים. הם היו קפואים! היה לי ברור שאין מצב שאני נכנסת כולי למים. אבל נכנסנו לטבול את הרגליים במים וזה היה נעים ומרענן בחום היום. נינה בדרך כלל מתעבת מים ונשארת בחוף כשאנחנו במים, אבל הפעם, אולי בגלל החום הכבד, או אולי בגלל שהיא חששה לי ורצתה להציל אותי מהסכנה שבמים, לראשונה בחייה היא נכנסה למים. לא נכנסה כדי לשחות, חלילה. לא צריך להגזים. אבל כמוני היא טבלה את הרגליים במים. נראה לי שגם היא נהנתה להתקרר. אחרי שהתקררנו והתרעננו מספיק עשינו את המסלול שמקיף את האגם. מסלול של קצת יותר ממייל שרובו מישורי ורחב, ורק בקטע קטן עובר בין הסלעים ומטפס לנקודות תצפית מקסימות על האגם.