היער הלאומי ביגהורן, וויומינג

 בדרכנו בין מונטנה לדקוטה הדרומית ״חתכנו את הפינה״ של וויומינג, וביקרנו ביער הלאומי ביגהורן. זהו רכס הרים מיוער המתפקד כאתר סקי קרוס קאנטרי בחורף ואתר טיולים בקיץ. נסענו בדרך הנופית מספר 14 החוצה את הפארק ממזרח מהעיירה דייטון. יש לאורכה נקודות עצירה לתצפית על הנוף ויציאה למסלולי טיולים. 

המסלול הראשון שעשינו הוא Steamboat Point. זהו סלע גדול הניצב על גבעה חשופה. המסלול קצר - 1.7 מייל - אך תלול וחשוף לחלוטין לשמש למעט צל מעץ אורן מקרי פה ושם. כשמגיעים לסלע המסלול הוא בעצם טיפוס על הסלע בין סלעים ואבנים, ושם החלטתי שמספיק לי ואפשר לרדת. הנוף משם היה מרשים מאד. 

המסלול הבא שעשינו היה שונה לגמרי. זהו מסלול המחבר בין אגם סיבלי ל״בקתת החימום״. זהו מסלול קרוס קאנטרי סקי והביקתה שמגיעים אליה מאפשרת לגולשים להניח בצד את המגלשיים ולשבת להתחמם ליד תנורי עץ לפני שימשיכו בדרכם. המסלול מתחיל באגם מקסים וממשיך בתוך היער המוצל לאורך ערוץ נחל. הרבה יותר לטעמי. וגם נינה נהנתה שם מאד, ריחרחה כל שיח וניסתה שוב ושוב לרדוף אחרי סנאים שנמלטו וטיפסו על העצים. ראינו גם צבי שהציץ בין העצים ונעלם. 

המסלול מגיע לאחר קצת יותר מייל של עליה מתונה לבקתה, והחזרה היא באותה הדרך. אך בבקתה היתה מפה של המסלולים וראינו שניתן לעשות מסלול מעגלי ולחזור בדרך אחרת. החלטנו לנסות את זה. המסלול המשיך לטפס ובאיזשהו שלב ראינו שנשאר קצת שלג ליד המסלול. לאחר מכן המסלול התחיל להיות קצת לח. ואחר כך עוד יותר לח, ואז רטוב ממש עם שלוליות. הלכנו בשולי המסלול, מנסים לשווא לא להרטב, ואז ראינו שלט אזהרה לרוכבי סוסים: המים עלולים להגיע לבטן של הסוס. החלטנו שזה הרגע לחזור על עקבותינו ולשוב באותה הדרך שבה הגענו.